הסיפור של העל האש מתחיל, כמו כל התחלה בטבע, לגמרי במקרה.
קחו את עצמכם כמה מאות אלפי שנים אחורה. דמיינו את האדם הקדמון אשר חי במערה וניזון מפירות, פטריות, אגוזים, שורשים, זוחלים קטנים ולפעמים גם דגים ובשר נא.
יום אחד פרצה שריפה גדולה ביער הסמוך, אולי בעקבות ברק שפגע בעצים הדליקים, וגורמת למהומה גדולה, רעש, אבק ועשן, האדם הקדמון התחבא במערה עד יחלוף זעם.
לאחר שהאש דעכה ונעלמה והאוכל אשר נותר במערה אזל, מתגלה המציאות המרה. כל מקורות המזון המוכרים- הצמחים, הפירות והזוחלים עלו באש, ובלית ברירה האדם יוצא לגשש אחר דבר מה לאכול. לקראת קצה היער הוא נעצר, הוא מריח משהו, ריח שמעולם לא נתקל בו קודם לכן ומעורר את כל חושיו. בלוטות הרוק שלו מתחילות לפעול, עיניו נפקחות וראייתו מתחדדת, כל גופו משתוקק לדעת מהו מקור הריח הזה. עיניו מתרוצצות מצד לצד עד אשר נקלטת תזוזה חריגה, ערב רב של חרקים רוחשים וגועשים במקום אחד (כאילו יצאו כל החרקים שנותרו ביער למחאה חברתית על חוסר ההערכות לאסון שזה עתה פקד את ביתם).
האינסטינקטים החייתיים של אותו אדם קדמון אותתו לו שהוא חייב להגיע אל אותה נקודה. ככל שהוא מתקרב למקום כך הריח מתחזק, הטירוף מתעצם, אך הוא עדיין לא מצליח להבין מה מקורו של אותו ריח. כמה מטרים לפני, הוא בכלל תוהה אם שלל החרקים שבנקודה יוכלו להשביע את רעבונו, הוא לא ידע מה מחכה לו…
הרגע בו הביט האדם על הר החרקים, והבין מה נגלה לפניו, הוא רגע מכונן בהיסטוריה של המין האנושי. האדם הקדמון הבין כי החרקים מצאו חיית בר שנותרה ביער בזמן השריפה. הריח המגרה, הבשר המבריק והעסיסי.. האדם לא יכול היה לשלוט בעצמו יותר והחליט לקחת חתיכה ולהכניס לפיו. זהו הדבר הכי טעים והכי רך שהוא אכל בחייו, אחרי הכל זהו האסאדו הראשון בעולם.. ברגע זה הוא הבין כי חייו עומדים להשתנות וכי הוא יכול להנות מאוכל חם, טעים וקל בהרבה לאכילה מכל דבר אחר שאכל לפני כן.
הסיפור שקראתם עכשיו הוא אפשרות אחת מתוך כמה על הדרך בה גילה האדם שצליית בשר וירקות מעל עצים בוערים מעניקה להם טעם מיוחד והופכת אותם לקלים יותר לאכילה.
למה זה כל כך חשוב?
עד לאותה תקופה, לאדם היה מוח קטן ומערכת לעיסה גדולה, שרוב האנרגיה שבגופו נוצלה כדי להפעיל אותה. תזונה של מאכלים צלויים ורכים שינתה את אורח החיים של האדם הקדמון מבחינות רבות, אך העיקרית מביניהן היא העובדה שתזונה זו הותירה אנרגיה פנויה רבה לפיתוח מוחו של האדם. כאן למעשה החל תהליך בו מערכת הלעיסה קטנה והמוח גדל. מוח גדול יותר אפשר את התפתחות השפה והתקשורת בין הפרטים השונים, דבר שהוביל להיווצרות קבוצות גדולות של פרטים שפעלו יחד כדי להביא אותנו למקום בו אנו נמצאים היום.
אז בפעם הבאה שאתם עושים על האש, כשתריחו את הריח הזה, כשתטעמו את הטעמים המשגעים האלו, תיזכרו באדם הקדמון ותבינו שזו בדיוק אותה חוויה כבר מאות אלפי שנים.
